 |
| לקוח מתוך אתר "יזכור"- הדף של יוסף ויסמן |
שניהם נהרגו במהלך הגנה על גוש עציון לפני שהספיקו להתחתן ולהקים משפחה.
יהי זכרם ברוך.
יוסף ויסמן, בנם של אברהם- דויד ורבקה. נולד בשנת 1920 בביאלה פודלאסקה שבמזרח פולין. הוא למד בישיבת נובהרדוק ואחר כך בברנוביץ'. בראשית מלחמת העולם השניה יוסף עבר עם "הישיבה" לוילנה ושם ניספו אחיו ואחותו בידי הגרמנים. הוא התענה במחנות עבודה בלטביה ובגרמניה ועם שחרור המחנה מצאוהו האמריקנים כל עוד נפשו בו בערימת גופות קרות. בשלושה חדשי טיפול בבית החולים הוקם על רגליו ורק אז גילה כי הוא היחיד ששרד ממשפחתו.
"יודע אני את האמת הטרגית על סופם המשונה של הורי ואחיותי היקרים, עליהם השלום, שנהרגו ונרצחו בארבע מיתות בית דין על ידי רוצחי ס"ס ימח שמם. השם ינקום לעיננו נקמת עבדיו".
יוסף חוזר לחיים בהתלהבות חדשה...על אף המאורעות שצרבו את גופו ונפשו. הוא חדור אמונה ומוטבציה.
הוא מצטרף למיסדי קיבוץ "בני עקיבא" בלנדסברג, בו עסק בהדרכה בשיעורי תורה ועברית, ומחורף תש"ו המשיך בכך כחצי שנה בהכשרה בוילמדונה שבאיטליה.
יוסף העפיל עם חבורתו באוניה "כ"ג יורדי סירה" מהראשונות לגירוש לקפריסין, וממגעו הרגעי עם אדמת הרציף בחיפה שאב כוח להתנגדות פעילה לחיילים הבריטים.
בקפריסין עסק בפעולות תרבות ובאימוני ה"הגנה".
בטבת תש"ז יוסף ויסמן חזר לארץ ישראל ואחרי כחודשיים הצטרף לכפר עציון. הוא נקלט יפה בחברה ובעבודה, במשק ובבנין, ובשעות הפנאי עסק בתורה.
בחורף תש"ח השתתף באימונים, בעבודת ביצורים ובשמירה וכחבר פל"ם של המשק היה מטובי הלוחמים בקרבות.
בנתיים מצא לו חברה כלבבו, רחל הילר, והחליטו לבנות יחד את ביתם בכפר אחרי הנצחון.
הפעם האחרונה שנפגש איתה היה במקלט מתחת למנזר.
ביום ה-13.5.1948, יום נפילת הכפש והגוש ויום לפני הכרזת המדינה, וביום הזה שניהם נפלו.
בימי ההתקפה האחרונים השתתף בהגנת הקטע המערבי של הכפר ושם מצא את מותו.
גויתו הועברה לקבר אחים על הר הרצל בירושלים ביום 17/11/1949.
"אמת ונכון הדבר- שיפה היא מולדתנו...
בה נחיה ובה נעבוד
לתורת משה נתקשר- ובחינוך נביאנו נתחנך
בתקווה שיבוא יום אחד- שנשמע קול חצוצרה
יהודים! אתם משוחררים...
ניצחתם! התאוששו והתחזקו בנו מולדתיכם לעד!!!"
אלו הן מילותיו של יוסף ויסמן. מילים מעטות המכילות את המרובה. יוסף ויסמן לא היה משורר, אלא איש תורה ועבודה ובשעות הפנאי היה כותב. רק כמה שירים וכמה מכתביםנותרו. בכתב יד מסודר ונאה, בעברית רהוטה וסגנון ייחודי- מכתבים לקרובים רחוקים ולחברים- שהעניקו לו תחושת משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה