מסעה היה רצוף תלאות. הספינה מתחילת ההפלגה עד לסוף ההפלגה עברה קשיים ואתגרים ללא הפסקה את כל התלאות מספר אורי גורן בסיפורו "משני צידי הקריפטו": שם הוא העיד על הקשיים שנתקלה ספינתו בלב ים ואיך התמודדו איתם המעפילים העקשנים...
הנה כמה מהקשיים שהתמודדו איתם מעפילי אוניית לטרון ובתוכם רחל רניה הילר:
1) האוניה עלתה על סרטון ישר ברגע הפלגתה. מפני שהרוח התחזקה מאוד בסביבות הבוקר המוקדמות שבהם תכננה הספינה לצאת. הספינה עלתה על השרטון והמעפילים הצליחו לחלץ את הספינה מצוק זה בקושי רב ומאמץ.
2) לפי מידע קדם שהודיעו על האוניה היא הייתה אמורה לנסוע במהירות עשר קשר {קשֶר -מאנגלית: knot היא יחידה למדידת מהירות, ששיעורה 1 מיל ימי לשעה ושווה ל-1.852 קילומטר לשעה בדיוק. היא אינה מהווה חלק ממערכת היחידות הבינלאומית (SI), אך מקובלת בעולם כולו כיחידת מהירות בשימוש ימי ואווירי. מציינים בה את מהירותם של כלי שיט וכלי טיס וכן את מהירותם של זרמים ורוחות}"
וכך הייתה אמורה להגיע ליעדה ב9-10 ימים. אך התגלה אחרי יציאתה שהיא אינה מפליגה במהירות זאת אולי מפני היתקלותה בשרטון והיא מפליגה רק 5 קשר לשעה לפיכך משך זמן ההפלגה הוכפל (משך זמן שהמעפילים צריכים לסבול הוכפל) ולכן גם התכנון למזון,מים, ודלק לא היה נכון והיה צריך לחסוך ולהסתפק במועט במוצרים בסיסיים אלו. מים היו מוקצבים לכל נפש. כל אדם היה מקבל רק שני ליטרים של מים ביום איתם הוא היה צריך גם להתקלח , לשתות ,לבשל וגם לנקות את צרכיו וידיו.
המים היו מועטים והמחנק והחום שהיו בבטן הספינה גרמו למעפילים לחוש צימאון רב.
3) האוניה נטתה על צידה. באמצע ההפלגה המעפילים גילו לתדהמתם שהספינה מתחילה לנטות הצידה. מפני שחצי מכמות המים והפחם שהיו בבטן הספינה אזלו בשביל קיטור ושתייה ולכן הכובד בבטן הספינה ירד משמעותית וגם לה לנטות. ולכן היה צורך לפעמים מהמעפילים לעמוד בצד מסוים של הספינה עד שתתאזן.
מספר אורי גורן בספרו:" בוב, שלום שורץ ואני, שהיינו המלווים, נאלצנו לעמוד על גשר הפיקוד בכל עת שמעפילים עלו לסיפון העליון לשאוף אוויר וצעקנו ברמקול שהיה בידנו, ביידיש הרצוצה שבפינו, "עשרה איש יעברו לצד שמאל" (או לימין, לפי נטיית הספינה) ,והספינה היתה נוטה לצדה השני וחוזר חלילה. ואכן שיווי משקלה נשמר ואוזן בעזרת כרוז זה.
עד היום מזכירים לנו המעפילים שאנו נפגשים איתם באקראי את הקריאות האלו ברמקול."
הנטייה גרמה לצרות נוספות מפני שהיא גרמה למחנק רב ולבחילה גבוהה למי שהיה נמצא בבטן הספינה ולכן היה צורך גדול מאוד לגרום לכל מעפיל להתאוורר כמה זמן על הסיפון ולכן הוכן תור ליום וללילה לאנשים שקיבלו אישור להסתובב על הסיפון גלויים לעין.
4) סערה גדולה ליד כריתים. ליד כריתים הספינה נתקלה בסערה גדולה כל כך עוצמתית שהרב חובל והמלחים החלו להתפלל על חייהם.
בעקבות כך רב החובל ניסה לשכנע את המעפילים לעצור בכריתים. אך המעפילים התכנסו לאסיפת חירום ושם החליטו בניגוד לעצתו שהעצירה בכריתים היא סיכון יותר מידי רציני ושאם יעצרו שם הם מסתכנים יותר מידי שיעצרו את ספינתם ושכל המבצע יכשל ולכן השתלטו על הרב חובל במאבק מזויין והכריחו אותו ואת שאר המלחים להמשיך לנסוע.
5) מרד. אחרי הסערה בכריתים הרב חובל והמלחים הבינו שהם צריכים לשכנע את המעפילים לעצור בכריתים בדרכים אחרות הם "התיידדו" עם כמה מעפילים והפיחו בהם סבל,ייאוש,חרדות. ובמצב הקשה פיזי ונפשי שבו היו שרויים המעפילים הדבר לא היה קשה והם הצליחו להפיך מרד. קבוצה של "סולדטים" עם ממדי גוף באה ואיימה שישתמשו באלימות אם לא יעצרו את הספינה בכריתים.
אורי גורן וכמה מהסדרנים האחרים של הספינה נאבקו בהם וכך גרמו לדעיכת המרד במהירה. לקראת סוף ההפלגה והתקרבותה למפרץ חיפה מנהיגי המרד באו לבקש סליחה והבטיחו שהבריטים יעלו עם אוניות הצי שלהם על ספינתם הם ילחמו הכי בגבורה שהם יכולים ולפי עדותו של אורי גורן הם עמדו בהבטחתם.
הנה כמה מהקשיים שהתמודדו איתם מעפילי אוניית לטרון ובתוכם רחל רניה הילר:
1) האוניה עלתה על סרטון ישר ברגע הפלגתה. מפני שהרוח התחזקה מאוד בסביבות הבוקר המוקדמות שבהם תכננה הספינה לצאת. הספינה עלתה על השרטון והמעפילים הצליחו לחלץ את הספינה מצוק זה בקושי רב ומאמץ.
2) לפי מידע קדם שהודיעו על האוניה היא הייתה אמורה לנסוע במהירות עשר קשר {קשֶר -מאנגלית: knot היא יחידה למדידת מהירות, ששיעורה 1 מיל ימי לשעה ושווה ל-1.852 קילומטר לשעה בדיוק. היא אינה מהווה חלק ממערכת היחידות הבינלאומית (SI), אך מקובלת בעולם כולו כיחידת מהירות בשימוש ימי ואווירי. מציינים בה את מהירותם של כלי שיט וכלי טיס וכן את מהירותם של זרמים ורוחות}"
 |
| מסלול הפלגתה של אוניית "לטרון" לקוח מתוך "ויקיפדיה". [ערך: לטרון (אוניית מעפילים)] |
המים היו מועטים והמחנק והחום שהיו בבטן הספינה גרמו למעפילים לחוש צימאון רב.
3) האוניה נטתה על צידה. באמצע ההפלגה המעפילים גילו לתדהמתם שהספינה מתחילה לנטות הצידה. מפני שחצי מכמות המים והפחם שהיו בבטן הספינה אזלו בשביל קיטור ושתייה ולכן הכובד בבטן הספינה ירד משמעותית וגם לה לנטות. ולכן היה צורך לפעמים מהמעפילים לעמוד בצד מסוים של הספינה עד שתתאזן.
מספר אורי גורן בספרו:" בוב, שלום שורץ ואני, שהיינו המלווים, נאלצנו לעמוד על גשר הפיקוד בכל עת שמעפילים עלו לסיפון העליון לשאוף אוויר וצעקנו ברמקול שהיה בידנו, ביידיש הרצוצה שבפינו, "עשרה איש יעברו לצד שמאל" (או לימין, לפי נטיית הספינה) ,והספינה היתה נוטה לצדה השני וחוזר חלילה. ואכן שיווי משקלה נשמר ואוזן בעזרת כרוז זה.
עד היום מזכירים לנו המעפילים שאנו נפגשים איתם באקראי את הקריאות האלו ברמקול."
הנטייה גרמה לצרות נוספות מפני שהיא גרמה למחנק רב ולבחילה גבוהה למי שהיה נמצא בבטן הספינה ולכן היה צורך גדול מאוד לגרום לכל מעפיל להתאוורר כמה זמן על הסיפון ולכן הוכן תור ליום וללילה לאנשים שקיבלו אישור להסתובב על הסיפון גלויים לעין.
4) סערה גדולה ליד כריתים. ליד כריתים הספינה נתקלה בסערה גדולה כל כך עוצמתית שהרב חובל והמלחים החלו להתפלל על חייהם.
בעקבות כך רב החובל ניסה לשכנע את המעפילים לעצור בכריתים. אך המעפילים התכנסו לאסיפת חירום ושם החליטו בניגוד לעצתו שהעצירה בכריתים היא סיכון יותר מידי רציני ושאם יעצרו שם הם מסתכנים יותר מידי שיעצרו את ספינתם ושכל המבצע יכשל ולכן השתלטו על הרב חובל במאבק מזויין והכריחו אותו ואת שאר המלחים להמשיך לנסוע.
5) מרד. אחרי הסערה בכריתים הרב חובל והמלחים הבינו שהם צריכים לשכנע את המעפילים לעצור בכריתים בדרכים אחרות הם "התיידדו" עם כמה מעפילים והפיחו בהם סבל,ייאוש,חרדות. ובמצב הקשה פיזי ונפשי שבו היו שרויים המעפילים הדבר לא היה קשה והם הצליחו להפיך מרד. קבוצה של "סולדטים" עם ממדי גוף באה ואיימה שישתמשו באלימות אם לא יעצרו את הספינה בכריתים.
אורי גורן וכמה מהסדרנים האחרים של הספינה נאבקו בהם וכך גרמו לדעיכת המרד במהירה. לקראת סוף ההפלגה והתקרבותה למפרץ חיפה מנהיגי המרד באו לבקש סליחה והבטיחו שהבריטים יעלו עם אוניות הצי שלהם על ספינתם הם ילחמו הכי בגבורה שהם יכולים ולפי עדותו של אורי גורן הם עמדו בהבטחתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה