אורי גורן כותב בספרו על הזמנים טרם ההפלגה: "התמניתי למפקד האונייה. חברו אלי בנימין שטרסברג (בוב), איש פל-ים ושלום שורץ, קצין ים יהודי, מתנדב מארצות הברית.
תפקידנו היה לארגן ולאמן את המעפילים לקראת ההפלגה. בד בבד עם פעולה זו החלו אנשי המוסד לעלייה בתהליך הכנת הספינה. רק מי שטעם את טעם ההעפלה יודע עד כמה לא־אנושיים היו התנאים שבהם נאלצנו להפליג.
מי שלא חווה זאת, בטוחני שלא יוכל לתאר לעצמו סבל נורא שכזה. אך כיוון שהיינו חייבים לבצע את המשימה, החלטנו להכין את האנשים היטב לקראת הנסיעה. אף על פי שטרם ידענו מהיכן תבוצע ההפלגה, התחלנו לרכז את הקבוצות המיועדות להעפלה בסביבות לה־ סיוטה, ומפאת חוסר מקום הופנו חלקם למחנה סאן ג'רום שבפרוורי מרסיי.
קבענו לעצמנו סדר עדיפות בבחירת המעפילים, שכן טרם ידענו מה המספר המדויק של מעפילים שנוכל לשכן בספינה שתעמוד לרשותנו. כחלק מהכנת המעפילים למסע, ניסינו לצמצם ככל האפשר את הפער בין הנוחיות של חיי המחנה (נוחיות מפוקפקת מאוד בעצמה), ובין הסבל המחכה למעפילים בספינה.
כמו כן ניסינו לארגן את חיי הספינה עוד במחנה ההכנה, על מנת להסתגל, תוך זעזועים קטנים ככל האפשר, למשטר שישרור בספינה. עם זאת הקפדנו ככל האפשר על שיפור המזון והלבוש של המועמדים להעפלה".
אורי גורן מתאר בתור מפקד אוניית לטרון כמה התנאים באונייה היו קשים מנשוא. הידיעה על המצב שבאונייה היה ידוע לגורן עוד טרם האונייה הפליגה, ולכן ניסה להכין את המעפילים שהתכוונו לקחת חלק בהפלגה לארץ עוד מראש. הוא מסביר שהתנאים שהיו במחנות בקפריסין עוד נחשבו טובים יחסית למה שהם "מצפים" באונייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה